בחר תחום:
בחר פעילות:
בחר אזור:
בחר עיר:
חוג >> מגזין >> הורות ילדים וגיל הרך > אמנות העידוד

חיפוש מהיר:

לאיזור האישי
משתמש: סיסמא:
התחבר למערכת הניהול של חוג
בין לקוחותינו
הירשמו חינם להטבות

הורות ילדים וגיל הרך

אמנות העידוד

העידוד - איך לעודד, מה להגיד, מהם ההבדלים בין העידוד לבין המחמאה.
דוגמאות למשפטי עידוד ועקרונות העידוד על פי אדלר.
המאמר קיבל את הציון: המאמר אמנות העידוד קיבל את הציון 5.0 כוכבים  נצפה: 2086  |  דורג: 1
דרג מאמר זה
אמנות העידוד

אמנות העידוד על פי אדלר כתבה: אלוית חיים

עידוד, על-פי התיאוריה האדלריאנית, משמעותו העצמה ומטרתו הגברת תחושת הערך והביטחון העצמי של הילד. מטרת העידוד היא להביא לחיזוק הדימוי העצמי ותחושת היכולת, ולטעת את האומץ להיות בלתי מושלמים.

לעיתים טועים לחשוב, כי שבחים (מחמאות) מעודדים את הילד, אך ישנו הבדל משמעותי בין שבח (מחמאה) לבין עידוד.
שבח מיועד עבור הישגים ולעומתו העידוד מיועד דווקא לרגעים הקשים וניתן על עצם ההתנסות והמאמץ ולאו דווקא על התוצאה. שבח מתייחס לביצועים שנעשו כבר.
שבח יכול להיות מילים כמו "איזה ציור יפה ציירת" או "כמה יפה את לבושה" ולמרות מטרתו הטובה, הוא עלול לפעמים לייצר אפקט הפוך ומתוך מחשבה של הילד שלא יוכל לשחזר את ההצלחה שלו, יעדיף להישאר איתה ולא לסכן את עצמו באפשרות שבפעם הבאה יצליח פחות ולא יעמוד בציפייה או ברף שהציבו לו.

אז מהו עידוד בעצם ?

אדלר ראה בעידוד אחד מדרכי החינוך המשמעותיים ביותר להתפתחות אישיותו של הילד וקבע מספר עקרונות המשמשים דרכי עידוד.

עקרון ראשון:
לקבל ולהעריך כל אדם כפי שהוא, וגם את עצמנו, ללא תנאים. גם אם ילד/אדם עושה דברים שלא נראים לנו – הוא עדיין בעל-ערך.
כמו כן, ישנו דגש על ההפרדה בין העושה למעשה. גם אם הילד עשה מעשה שלא מקובל עלינו כהורים, או כצוות חינוכי, נתייחס למעשה עצמו, מבלי לפגוע בתחושת הערך שלו על ידי עלבונות והשפלה.

עקרון שני:
כבוד הדדי. כבוד לעצמנו ולזולת, שפירושו לא לפגוע, לא לזלזל, לא להשפיל - לא את עצמנו ולא את האחר. לכבד פירושו, בין היתר, ללמוד להקשיב ולקבל את העובדה, שכל אדם זכאי להחזיק בדעה משלו.
עידוד פירושו להקשיב לילד בכבוד ולא לזלזל בדבריו, כי אם הוא מישהו שמקשיבים לו, זה אומר שיש לו ערך.

עקרון שלישי:
הדגשת החיובי והמצוי ולא השלילי והרצוי. התמקדות ב"יש" ולא ב"חסר".
ההתייחסות צריכה להיות אל הכוחות ולא אל החולשות, כי ההכרה בכוחותיו של האחר וחיזוקם, בונים את האישיות על בסיס יציב של "יש".



עקרון רביעי:
הערכה על פי ההשקעה, המאמץ, ולא על פי התוצאה.
ההתייחסות היא אל התהליך ולא אל ההצלחה או חוסר ההצלחה.
העידוד פירושו להתרשם מהמאמץ שהילד משקיע כדי להשיג משהו ולאו דווקא מהתוצאה שהשיג או לא השיג.
בדרך כלל אנחנו מקבלים ונותנים עידוד ושבחים על הצלחות, בעוד שאנו זקוקים לעידוד דווקא שקשה לנו וכשאיננו מצליחים. למעשה, הנכונות להתאמץ ולהשקיע היא החשובה ואותה כדאי לעודד.

עקרון חמישי:
חשוב לעודד בעיקר כאשר הילד לא מצליח/נכשל, שהרי ההצלחה מעודדת מטבעה, ודווקא במקום בו לא הצלחנו, שם אנו זקוקים למישהו שיחזק את ידינו, שיזכיר לנו את הכוחות שלנו, ואת העובדה שאפשר לנסות שוב. אנו זקוקים במיוחד לעידוד בזמן שקשה לנו וכשאיננו מצליחים.

עקרון שישי:
חשוב להציב מטרות קצרות טווח ולהדגיש כל התקדמות. לעיתים, תהליך ההתקדמות הוא איטי ואין לצפות בהכרח להתקדמות מהירה וגדולה. כמו כן, את ההישגים של הילד או האדם, יש להשוות אך ורק כלפי עצמו.

עקרון שביעי:
האמונה שלנו באחר היא עידוד בשבילו. כאשר אנו מאמינים ביכולת של האחר לפעול עצמאית, אפילו בקנה מידה קטן.
כאשר אנו מורידים מעלינו את האחריות לכמה מענייניו וסומכים עליו שיוכל להתמודד איתם בעצמו, אנחנו למעשה מעודדים אותו.

עקרון שמיני:
הרגשת השייכות נותנת עידוד. מתוך הרגשת השייכות וה"אנחנו" צומחים כוחות. ההרגשה שאני חלק ממשהו, היא מחזקת.
אדלר הדגיש במיוחד את תחושת השייכות, כנדבך חשוב בהתפתחות האישיות.













חשוב לשים לב, כי אותם ילדים מוצלחים ומצליחים מקבלים עידוד מעצם חוויות ההצלחה שצברו. אותם קל לנו לעודד. הערך העצמי שלהם מתפתח באופן טבעי לאור הצלחתם.
האומנות היא לדעת לעודד את הילד שפחות מצליח, שקשה לו למצוא את הכוחות שלו.
כדי לעודד צריך להשקיע עבודה, להכיר את הילד, לדעת מהם הדברים שחשובים לו, מהן הנקודות שיעלו את הערך שלו בעיניי עצמו וזאת היות שהעידוד יהיה יעיל רק כאשר הוא משפיע על חווית הילד את עצמו. גם אם אני כמבוגר חשתי ששיחת העידוד שערכתי עם הילד הייתה יעילה ומשמעותית. הרי שהבירור האמיתי הוא, האם הילד חש מסוגל יותר וטוב יותר לגבי עצמו.

לפי אדלר, ילדים מפריעים הם ילדים לא מעודדים שהתייאשו מלהתנהג טוב.
ילד שנבנה בנפשו רצף של חוויות מעודדות, יקבל בזרועות פתוחות כל אתגר וכל משימה מתוך תחושה פנימית שהוא יכול, מסוגל ונהנה מעשייה. לעומתו, ילד שטעם ייאוש ונבנה בנפשו רצף של חוויות מייאשות, מאבד את חדוות העשייה ומראש צופה לעצמו כישלון.

משפטי עידוד לדוגמא

‎ ‏"זה באמת קשה לרכוס כפתורים..." - לומר גם כשהצליחו וגם כשלא הצליחו.‏
"לא נורא בפעם הבאה אולי יהיה אחרת..." - ‏ההצלחה לא בטוחה ובכל זאת כדאי לנסות שנית.‏
"גם זה קורה לפעמים..." או "גם לי זה קורה לפעמים..." - המסר: מותר לא להצליח, גם ‏גדולים לא תמיד מצליחים.‏
‏"זה באמת מפחיד..." (לראות צל מטייל על הקיר בלילה !) - לגיטימציה לרגשות, ‏הזדהות.‏
‏"אני מבינה שקשה לך להיפרד וללכת הביתה ..." - הזדהות, הבנה, אמפטיה.‏
‏"מאוד שמחתי שהצלחת להתגבר על הכאב..." - אמון בכוחו, ביכולתו להתמודד.
‏‏"אתה ילד מקסים , איזה יופי אתה מתחלק עם חבריך..." - לא רק סופרלטיבים, לתת ‏תוקף וכנות למחמאה, לומר למה.‏
"כשחיבקת אותי, עודדת אותי מאוד, כי הרגשתי רע מקודם ועכשיו החיבוק שלך נתן לי ‏כוח..." - גם את הקטנה בעלת יכולות ומסוגלת לעודד אותי הגדולה "הכל יכולה".


אהבתם?

כתבות נוספות ממדור הורות ילדים וגיל הרך

תגובות (לא התפרסמו עדיין תגובות לכתבה זו)

בניית אתרים