בחר תחום:
בחר פעילות:
בחר אזור:
בחר עיר:
חוג >> מגזין >> הורות ילדים וגיל הרך > יומנו של מתבגר

חיפוש מהיר:

לאיזור האישי
משתמש: סיסמא:
התחבר למערכת הניהול של חוג
בין לקוחותינו
הירשמו חינם להטבות

הורות ילדים וגיל הרך

יומנו של מתבגר

תקופת התבגרות היא תהליך מתמשך בהתפתחותו של אדם, המעבר בין הילדות לבגרות. תהליך הנמשך מספר שנים ומשתנה מאדם לאדם. גיל ההתבגרות הינו גיל סוער, מלווה בקשיים ומשברים, כשבמרכזו עומד החיפוש אחרי הזהות (אריקסון, 1960), היום מסע ההתבגרות מתחיל בסביבות גיל 9, אתם כבר שם?
המאמר קיבל את הציון: המאמר יומנו של מתבגר קיבל את הציון 4.8 כוכבים  נצפה: 1308  |  דורג: 4
דרג מאמר זה
יומנו של מתבגר

כולנו כבר יודעים כי לא כל בני האדם מתפתחים בקצב וצורה דומים ויתכנו הבדלים ניכרים בהופעת מאפייני ההתבגרות. אין בכך להעיד על פגם בגוף, וברוב המקרים שלבי ההתבגרות יתרחשו במוקדם או במאוחר. אם אדבר על עצמי אז גיל ההתבגרות נשק לחיי בסביבות גיל 16-17, מאוחר מדי מול נורמת ההיום. בשלב מסוים התבגרתי לחשוב שאולי משהו אצלי ממש לא בסדר, אך מכיוון שאני נחשבת לאסכולת הדור הישן, הכל נפטר מעצמו והועמד במקומו. עצם הפיכתי לאמא ועיניי הסקרניות ששוטטו להשוות, הוכיחה לי כי הבנות אכן מתבגרות מהר יותר מהקצב בו אני נעתי, הבנים נראים כבוגרים וקשה לאמוד את גילם. הפרובוקציות המילוליות וקודי הלבוש השתנו, כולן מאופרות, יש לומר מאופרים, צבועי שיער, מבלים שעות בטיפוח אחר האני החיצון, כשבעצם אחת מן השאלות הנפוצות ביותר שמעלה אנקדוטת גיל ההתבגרות עוסקת בקיום האני הפנימי ובבעיית הזהות האריקסונית שתתגבש עד לגיל 17-18, בתקווה.
אז מה אמרו אריקסון ושות'?
הם טענו שגיל ההתבגרות מאופיין בקונפליקט בין זהות לעומת בלבול זהות. זו התקופה בה עיצוב הזהות מהווה מטלה נורמטיבית מרכזית. על המתבגר למצוא תשובה לשאלה: "מי אני"?, לקבל את מיניותו, לפתח מחויבות לערכים ואמונות, לגבש השקפת עולם וליצור אוריינטציה לעתיד. מכאן הרגישות והפגיעות של המתבגרים, אך בצידם גם פוטנציאל רב לצמיחה ולהתפתחות.

בימנו אנו, גיל ההתבגרות מתחיל בין גיל 8 לגיל 15 אצל הבנות, אצל הבנים בין גיל 10-16. רוב המתבגרים עדיין בשלב בית הספר היסודי, מה שנהוג להיקרא השלב החלבי.
ישנם מחקרים אשר קושרים את העלייה הממוצעת במשקל הגוף של ילדים עם ההתבגרות המוקדמת. מחקרים אחרים מדברים על השפעות סביבתיות שונות (מזהמים שונים במזון ובאוויר). ההקדמה בהופעת סימני ההתבגרות המינית מתרחשת יותר אצל בנות מאשר אצל בנים, יותר אצל שחורים מאשר לבנים. ההתפתחות המינית המוקדמת מזמנת התמודדויות מאוד לא פשוטות לילדים ולהורים כאחד. מצד אחד, ניתן למצוא יותר ויותר בני (ובעיקר בנות) תשע ועשר אשר נראים כמתבגרים לכל דבר, אך מבחינה רגשית הם עדיין לא בשלים להתמודד עם תגובות הסביבה, בין אם מדובר בתשומת לב מינית ובין אם מדובר בדרישה להתנהגות בוגרת יותר. חשוב להדגיש שלצד ההתפתחות הפיזיולוגית המוקדמת , אשר לא מתרחשת אצל כל הילדים, ניתן לראות שינוי בנושאים אשר מעסיקים ילדים צעירים כיום, גם כאשר מבחינה פיזית הם לא נראים כמו בני עשרה, הם לא פעם מתנהגים ככאלה. כלומר,יש כאן הרבה יותר מאשר משתנים ביולוגים. והתוצאה היא שילדים בני 8 עד 12 מתמודדים עם סוגיות מאד סבוכות של זהות וערך עצמי. הם ניזונים מפידבק חברתי כדי להבין את העולם ואת מקומם בו, ואם חשבנו שזה עסק לא פשוט עבור בני החמש עשרה... אפשר רק לדמיין כמה זה קשה כשאתה בן תשע.

עצם הגילאים המשתנים ואי הקביעות בנוגע לתחילתו של גיל ההתבגרות, כיצד נזהה כי אכן תופעת גיל ההתבגרות דפקה על דלתות ביתנו? את תקופת ההתבגרות מאפיינים שינויים בכמה תחומים: גופניים, רגשיים ומשפחתיים-חברתיים. בני נוער בגיל זה אינם קבוצה אחידה והומוגנית. את תחילת השינויים הגופניים וקצב הופעתם אצל המתבגר קובעים גורמים שונים ובהם: רקע משפחתי-גנטי, תזונה ומצב הבריאות הכללי של הנער או הנערה. להלן חמישה שינויים שיכולים לשטוף את חיינו ולעורר מחלוקות רבות שידוברו שנים לאחר שגיל ההתבגרות יעשה את שלו.
נראה שגיל ההתבגרות הופך את היוצרות ומשנה את החוקים בבית. הכלל החושב ביותר והמומלץ ביותר הוא לשמור את ערוצי התקשורת פתוחים! הילדים עסוקים בלעשות "דווקא", מורדים ומתנגדים לכל הדברים שנתפסים בעיננו כבעלי ערך מפני שהם מספיק אמיצים להלחם בנו. המלחמה היא נדבך חשוב בבניית זהותם, המלחמה כאמור עוזרת להם לבנות לעצמם את עולמם החדש והשונה. כמוכן, חשוב שתנסו להכיר את הבוגר שצומח מתוך הילד שלכם.
כן חשוב שתשוחחו עם ילדיכם על סימני הזיהוי הנפוצים, אצל בנות - הופעת ניצני השדיים וקבלת וסת ואצל בנים, חתימת השפם וקרי לילה.לא פעם אני נתקלת בהרבה מאוד נערות מתבגרות שאינן מודעות לוסת וחלק מאלו שכבר יודעות, מלאות באינפורמציה שגויה (כמו שמחזור הוא מאוד כואב כי בזמנו יורדת כמות אדירה של דם).
כן כדאי, דווקא עכשיו, בתקופת החו]ש הגדול, אם אתן אימהות לבנות שבין כיתה ד' ל - ה', לשוחח בנושא באמצעות גישה פתוחה, שאינה ביקורתית ואינה מאיימת. כמו כן, הקפידו לענות רק על שאלות שעולות במהלך השיחה, לא להיסחף אחרי לחץ או בכי שעלולים להופיע. לא ללגלג או לצחוק. לענות ולאפשר לילדה/נערה להפנים את עיקרי הדברים.ומה לגבי הבנים? איתם כדאי לדבר על צמיחת שיער הגוף, לא תמיד השיער צומח במקביל בכל הגוף, יש בנים שקודם צומח שיער הרגליים ורק אחר כך השיער באברי המין, כן לדבר על קרי לילה – להסביר שזוהי הדרך של הטבע לפוריות, זה המצב התקין הרצוי - אם קשה לשוחח עם המתבגרים ניתן להשאיר ספר עם תשובות והסברים, כמו גם, חשוב להדגיש את התופעה של השוואה חברתית וקצב צמיחה אינדיווידואלי, כן לתת לגיטימציה לשונות ולא להיבהל מהשוני.


והכי חשוב - על מצבי רוח של מתבגרים כבר שמעתם? שינויי מצב הרוח הם חלק מן השינויים הקיצוניים והלא נעימים שעובר המתבגר. הסערה ההורמונאלית שמטריפה את הגוף גורמת לתנודות קיצוניות במצבי הרוח, כמו התפרצויות זעם וטריקות דלת.
כן חשוב לחפש את הרגעים הנוחים, לגשת ולנסות לדבר איתם. מתבגרים מאוד זקוקים לתקשורת הם רק לא יודעים איך לגשת ולכן ההורים חייבים ליזום, לבקש לנסות בכל מיני דרכים יצירתיות כמו: הליכה משותפת, צפייה בתוכנית אהובה על המתבגר/ת ותוך כדי או אחרי לדבר, משחק מחשב ועוד ועוד. חשוב שנזכור שהכי קל להתרחק מהם, הם עצמאיים ומסתגרים בחדר – אבל המחיר יכול להוביל לשנים של תקשורת דרך "אמא כספומט","אבא נהג" וחבל.

כמובן, שישנם עוד לא מעט גורמים כמו קודי לבוש, פירסינגים וקעקועים למיניהם, החדר של המתבגר כטריטוריה ועוד מספר גורמים שמעוררים בנו ההורים תחושות של עלבון, תסכול וכעס - אותן עלינו לנטרל. בואו נצא מנקודת ההנחה כי שום דבר הוא לא נגדנו או עבורנו. ננסה להימנע ממשפטים כמו: תראה איך שאתה נראה (לדעתו – הוא נראה נפלא עם השיער שחציו צהוב וחציו ירוק), אל תעליבו, תאיימו עליו או תיכנסו למאבקי כוחות, ברוב המקרים זה לא נגמר בטוב.
נסו לומר את דעתכם בצורה שתאפשר למתבגר לשמוע: "קעקוע לא יורד בכביסה. תחשוב שוב אם באמת ובתמים תרצה את זה עליך גם כשתהיה בגילי...."
כמו כן, לכו על שיטת ההסכמים. ברוב המקרים המתבגר מתעקש לקיים ולממש את רצונותיו בניגוד לדעת ההורים. לכן מומלץ שלא להיכנס לעימותים ולהציע פשרת הסכם: אין דחיית סיפוקים. אם הוא רוצה דווקא עכשיו רסטות נסו למצוא פשרה, "בוא ננסה לחשוב על משהו מדליק אחר, אם עדיין לא ארצה אותך, אני מבטיחה לך שאעזור לך לעשות רסטות במו ידיי". בחלק נכבד מהפעמים המתבגרים שוכחים ועוברים לדבר החם הבא.

לסיכום, בואו נזכור שבעוד ילדינו ילדים קטנים אנו מבינים שהם לא מבוגרים קטנים, הם רק ילדים, כמתבגרים - הם עדיין לא ממש מבוגרים, אבל הם ללא כל ספק עושים את צעדיהם הראשונים בדרך לשם, ועלינו ההורים, שנראים וחשים זקנים מתמיד, החובה לעזור לם להגיע לשם - בשלום.
אהבתם?

כתבות נוספות ממדור הורות ילדים וגיל הרך

תגובות (לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות)

  • 1
    קעקועים
    הבן שלי עשה קעקוע חדש מבלי לספר לי - כיצד אני אמורה להגיב לזה?
    שלומית   (18.7.2012)
בניית אתרים