בחר תחום:
בחר פעילות:
בחר אזור:
בחר עיר:
חוג >> מגזין >> מוסיקה > חמישה אנשים מספרים איך החליטו ללמוד לנגן באמצע החיים.

חיפוש מהיר:

לאיזור האישי
משתמש: סיסמא:
התחבר למערכת הניהול של חוג
בין לקוחותינו
הירשמו חינם להטבות

מוסיקה

חמישה אנשים מספרים איך החליטו ללמוד לנגן באמצע החיים.

הסיפור של כולם התחיל במילים
"זה היה החלום הכי גדול שלי"
חמישה אנשים מספרים איך החליטו ללמוד לנגן באמצע החיים.

מאת: ג`ודי צאיג, מורה לפסנתר, אקורדיון ואורגנית, עם 30 שנות ותק.

לאחר כל כך הרבה שנים בהן לימדתי אנשים מבוגרים לנגן על כלי מקלדת, השאלה שאני תמיד שואלת כאשר פונים אליי ללמוד היא: "למה עכשיו?".
בכל פעם התשובה מתחילה במילים: "תמיד חלמתי לנגן".
המאמר קיבל את הציון: המאמר חמישה אנשים מספרים איך החליטו ללמוד לנגן באמצע החיים. קיבל את הציון 5.0 כוכבים  נצפה: 1416  |  דורג: 2
דרג מאמר זה
חמישה אנשים מספרים איך החליטו ללמוד לנגן באמצע החיים.

הסיפור של כולם התחיל במילים
"זה היה החלום הכי גדול שלי"

חמישה אנשים מספרים איך החליטו ללמוד לנגן באמצע החיים.

מאת: ג'ודי צאיג, מורה לפסנתר, אקורדיון ואורגנית, עם 30 שנות ניסיון.

לאחר כל כך הרבה שנים בהן לימדתי אנשים מבוגרים לנגן על כלי מקלדת, השאלה שאני תמיד שואלת כאשר פונים אליי ללמוד היא: "למה עכשיו?".
בכל פעם התשובה מתחילה במילים: "תמיד חלמתי לנגן".

הדס, בת 36, קדימה. עובדת בחברת היי טק, לומדת פסנתר כשנה.
"מילדות חלמתי לנגן בפסנתר, אבל להוריי לא התאפשר לקנות פסנתר. לאחרונה שמעתי מחברה בעבודה שהבן שלה לומד פסנתר ומתאמן באורגנית, אז לקחתי החלטה שגם אני אתחיל ככה. הלימוד פשוט מרתק וגורם לי אושר שאין כמוהו. אחרי שנתיים של שיעורים קניתי פסנתר, וזו התרגשות אדירה והגשמת חלום."


אורנה, בת 40, אבן יהודה. אמא עובדת עם שני ילדים צעירים.
לאחר לידת הבת השניה החליטה להגשים את חלום ילדות והתחילה ללמוד פסנתר.
"קיבלתי החלטה שאני משתדלת להתמיד בה ולתמרן בין עבודה, ילדים ואימונים. אמנם קשה למצוא זמן להתאמן, אבל המאמץ שווה כל רגע. כשאני מנגנת אני משחררת את כל המעצורים ומתנתקת מהעולם – הנגינה היא כמו קרן שמש ביום גשום."


שלום, בן 56, קרית השרון. היה מאוהב באקורדיון עוד כילד, אך להוריו לא היו אמצעים לממן שיעורים.
"בכל פעם ששמעתי נגינת אקורדיון הרגשתי בבטן כאב של החמצה. השירים הישראליים והטנגו הדרום אמריקאי תמיד ריגשו אותי, ותמיד הייתי מאוהב בצליל של האקורדיון."
עכשיו, אחרי 4 שנות לימוד, אבי אומר:
"כשאני מתחיל לנגן אני עובר לעולם אחר. האקורדיון הוא כמו חבר לחיים. כשאני מתגבר על משהו טכני ומצליח להוציא מנגינות, יש לי תחושה אדירה. כל שיר חדש מוסיף לי עוד ביטחון ונותן לי הרגשה שאני אדם שלם יותר. אני מוכן לוותר על הרבה דברים בשביל המוזיקה – אחסוך בדברים אחרים כדי ללמוד יותר שירים."


אלי,בן 48, פרדסיה. תמיד אהב לשיר ורצה ללמוד ללוות את עצמו באורגנית.
"תמיד הרגשתי החמצה שלא התחלתי בגיל צעיר יותר. מצד שני, אני בטוח שההתרגשות שלי כנגן מבוגר כבר לא הייתה קיימת אם הייתי מנגן מילדות."

רחל, בת 51, רעננה. אחרי 5 שנות לימוד אקורדיון שלחה לי מייל ובו כתבה:
"ההתחלה הייתה לא פשוטה. הייתי צריכה להתרגל לכלי, ללמוד תווים ובעיקר להמשיך להאמין שאני מסוגלת לנגן למרות הקושי. אבל נאזרתי בסבלנות וזה השתלם כל כך. כיום אני מרגישה מסוגלת ומוצלחת. הנגינה היא חלק בלתי נפרד ממני, וזכיתי. בכל פעם שאני מנגנת אני מתחברת לעצמי ומרגישה מאושרת."

מסתבר שאף פעם לא מאוחר להגשים חלום!

לשאלות פנו ל: ג'ודי צאיג,.B.Mus.
טלפון: 052-2937430


אהבתם?

כתבות נוספות ממדור מוסיקה

תגובות (לא התפרסמו עדיין תגובות לכתבה זו)

בניית אתרים