בחר תחום:
בחר פעילות:
בחר אזור:
בחר עיר:
חוג >> מגזין >> מוסיקה > האם יתאים לילד שלי ללמוד פסנתר?

חיפוש מהיר:

לאיזור האישי
משתמש: סיסמא:
התחבר למערכת הניהול של חוג
בין לקוחותינו
הירשמו חינם להטבות

מוסיקה

האם יתאים לילד שלי ללמוד פסנתר?

הורים רבים מתכוננים כבר בקיץ לקראת שנת הלימודים הבאה ובוחנים בתשומת לב מה הכי יתאים לצרכי ילדיהם...

נכון, שמחקרים רבים מציגים את ההתאמה בין התפתחות שכלית מואצת לבין לימודי הפסנתר, אבל האם ילדכם יוכל באמת להפיק משעורי הפסנתר אלמנטים שיתרמו להתפתחותו?
המאמר קיבל את הציון: המאמר האם יתאים לילד שלי ללמוד פסנתר? קיבל את הציון 5.0 כוכבים  נצפה: 1306  |  דורג: 7
דרג מאמר זה
האם יתאים לילד שלי ללמוד פסנתר?

מדריך להורה המשקיע: האם לילד שלי יתאים ללמוד פסנתר?

אתם הורים משקיענים -וחשבתם שלימוד פסנתר יכולה להיות אופציה נחמדה עבור הילד: הן מנקודת פיתוח יכולותיו הרגשיות והשכליות כמו גם הפיתוח המוטורי.
נפלא! זו באמת החלטה מצויינת!!! אך...האם היא מתאימה לכל ילד?

הורים רבים מתכוננים כבר בקיץ לקראת שנת הלימודים הבאה ובוחנים בתשומת לב מה הכי יתאים לצרכי ילדיהם...

נכון, שמחקרים רבים מציגים את ההתאמה בין התפתחות שכלית מואצת לבין לימודי הפסנתר(ועל כך ארחיב במאמר נפרד) אבל האם ילדכם יוכל באמת להפיק משעורי הפסנתר אלמנטים שיתרמו להתפתחותו?
אולי עדיף שימשיך לשבת מול הטלוויזיה והמחשב וכך בטוח שימשיך להיות "שקט תעשייתי"?

אולי אנו עצמנו, כהורים, נעדיף שלא להתעמת עם הילד("שב לנגן-יש לך עוד יומיים שעור ולא ניגנת מספיק"...וגם:"זה עולה לנו כל כך הרבה-ואתה לא מצדיק את ההשקעה"...)? הרי, הרבה יותר נוח לתת לילד לעסוק במה שהוא בוחר באופן טבעי מאשר לנסות ולכוון, לשכנע ולהשקיע מאמץ באיתור העיסוק שיכול לקדם את הילד, לא?

האם לימוד הפסנתר יהווה עבור הילד מקור הנאה והשעורים יעניינו ויאתגרו אותו כך, שגם אם לא תמיד יצליח להכין את מלוא המטלות בין שעור לשעור עדיין, ילך לשעור ברצון?
בהזדמנות זו, כדאי להזכיר, שלא כמו בשעורי המחול או בחוג הכדורגל-כדאי שהמשתתף בשעורי הפסנתר יתאמן בביתו לפחות מס' פעמים בשבוע-אם לא כל יום...

במידה ואתם מאוד מעוניינים שילדכם ינגן וברור לכם שהוא יפיק מכך תועלת מרובה (והסיבות לכך הן הרי לא מעטות!), טוב תעשו אם לא תגררו איתו למאבקים מיותרים בנושא ההשקעה בנגינה. ביכולתכם להפוך זאת מ"נדנוד" ו"ניג'וס"(שבדרך כלל רק ממאיס את הנגינה)ל"תזכורת" עדינה בנוסח "מזכיר\ה לך שתכננת לנגן היום"...או:"זוכר כמה היה לך כיף בשעור שעבר כשהגעת מוכן"...?וכך הילד לפחות יצעד לשיעורים בשמחה ובששון מאחר ומצד אחד באמת ירגיש שאתם תומכים בו ועוזרים לו להתקדם ולהצליח ומצד שני, הילד ירגיש שהוא עצמו בחר בנגינה וזה לא משהו שנכפה עליו.
מאוד ממליצה גם במשך השבוע שתעודדו את ילדכם ותתנו לילד הערות חיוביות ובונות כמו גם משוב אמיתי וחיזוקים רבים ככל האפשר: אין צורך להתעלף מאושר בכל פעם שהוא פותח את הפסנתר אבל האזנה והקשבה לילצירות עליהן הוא מתאמן-בהחלט יכולות לתרום. מבטיחה, שהתוצאות הטובות תגענה -גם אם לפעמים בצורה הדרגתית ואיטית-כי לא תמיד ההתקדמות המהירה היא ערובה לילד שימשיך בלימודי הפסנתר. לעיתים קורה בדיוק ההפך: קצב ההתקדמות מהיר מדי-ואינו תואם את יכולתו של התלמיד שמתאמץ יותר מדי ומגיע לנקודה בה הוא מתוסכל ואינו יכול עוד לעמוד בלחץ שהוא מרגיש שמופעל עליו(גם אם לא מופעל לחץ-זוהי הרגשה אינדיבידואלית!)
כך או כך-עדיין השגתם משהו: תהליך בונה ומעצים לילדכם שבודאי עדיף על עשייה פאסיבית בלבד כמו הצפייה בטלוויזיה, למשל.
זכרו, כי כמו גם בתחומים אחרים בחיים-המינון הנכון הוא שם המשחק!

אז...האם מתאים לילד שלכם שאוהב מאוד פעילות ספורטיבית והוא "פעיל" מאוד(ויש הטוענים-שזה כבר קצת\הרבה גובל ב"פעילות יתר"...)לעסוק גם בפעילות מתונה יותר כנגינה בפסנתר?
האם כדאי בכלל לנסות את תחום לימודי הנגינה בפסנתר דווקא בגלל פעלתנות זו או אף להתנסות במספר שעורי פסנתר גם בלי שום קשר להוצאת המרץ המרובה?
האם ילד שקשה לו לחוות תסכולים וכשלונות יוצא נשכר מההתנסויות בשעורי הנגינה ובאימונים בבית?
האם הנגינה בפסנתר מתאימה לילדינו, שהם כיום עם צורך למשוב וסיפוק די מיידי?
האם שעורי פסנתר יתרמו לילדים הנהנים ביותר דווקא מפעילות פאסיבית למדי במהלכה אינם צריכים לטרוח ולהתאמץ כמעט בכלל?

אין בידי תשובה אחת לכל השאלות הנ"ל-ולעוד רבות אחרות ואני יכולה רק לומר בודאות כי מנסיוני, הורים שיודעים שילדיהם אינם נמשכים לתחום המוסיקאלי ואין סכוי שיפיקו ממנו הנאה-יכולים אומנם לנסות את לימוד הפסנתר אך מראש עליהם גם לידע את המורה על כך שלא ברור אם הילד אכן "ימצא את עצמו" דווקא בתחום הנגינה עלי פסנתר.
כמו כן, חייבים לזכור שעל ההורה להסביר לילד שעומדים לבדוק ולנסות האם יתאים לו ללמוד לנגן על פסנתר ושיחוש בנוח(ואף ישתף אתכם-כהוריו האוהבים) אם יראה שהנושא ממש לא מעניין אותו.
יש להבדיל בין ילד שאוהב מוסיקה ומתענג עליה במידה זו או אחרת לבין ילד שלגמרי סובל בכל מה שקשור למוסיקה(במקרה הקיצוני)או שפשוט לא נמשך בכלל לתחום המוסיקאלי(במקרה היותר מתון).
וכיצד עושים זאת? כיצד הופכים את שעורי הפסנתר למשימות מאתגרות ומעניינות ולא למטלה משעממת ומאוסה?

ובכן, כללית ניתן לומר שמומלץ להעביר בהדרגה את האחריות להכנה לשיעור לידי הילד-וכמובן, שככל שהוא מתבגר הוא מסוגל יותר להתחבר למוסיקה ולהבין את משמעות ההכנה בבית(ומאחר ובשלב כלשהו התענוג שהנגינה מספקת לפסנתרן גדול, הרי שגם הדחף להתאמן ולהגיע להשגים עולה במקביל...).
כפי שכבר הזכרתי, אני ממליצה בחום להורי תלמידי, שלא להתעמת איתם אלא רק ל"הזכיר" להם בשעה הקבועה שנקבעה לנגינה, שכדאי שיתאמנו ויכינו וכך יגיעו מוכנים טוב יותר לשיעור.
ברור גם, שתלמידים שלא "ניג'סו" והציקו להם בנוגע לנגינה-חווים זאת כשיעורים כיפים ועשייה מהנה ביותר וברבות הימים והשנים הם מגיעים לשלב בו הם ניגשים מיוזמתם לפסנתר בכל פעם שזה מתאפשר להם.
נכון, שבהתחלה הם מנגנים כמעט רק אחרי ה"תזכורות" האלו אבל כשמתבגרים המצב משתנה.

ממה שראיתי בשנים הרבות בהן אני מלמדת, גם תלמידים שהתאמנו לא הרבה במיוחד הצליחו להתקדם במשך הזמן ואם הם אהבו את כל הקטע של הנגינה על הפסנתר אז אחרי תקופה של מס' שנים האהבה לפסנתר רק התגברה והשגיהם עלו בצורה משמעותית.
לעומת זאת, תלמיד שחווה בבית "הצקה" בנוגע לאימון התמידי-בד"כ פרש אפילו שלעיתים היה פוטנציאל גדול מבחינת התלמיד עצמו-אך הילד הגיע למצב בו הוא ממש שונא לנגן.

חשוב לי מאוד לציין, שבכל מקרה בו הילד אינו מעוניין להגיע לשעור הפסנתר-זה סימן ששיעורי הפסנתר הפכו אצלו לחווייה לא נעימה ואישית, תמיד אעדיף לעצור בשלב כזה. המטרה היא הרי לתת חינוך מוסיקאלי לילד(וע"י כך לפתח מיומנויות רבות ולהעצים אותו) אך בשום אופן לא אמורים להשניא עליו את המוסיקה בכלל ואת הפסנתר בפרט.
מבחינתי, עדיף שהילד ילמד מעט ויתנסה ויבדוק האם מתאים לו להמשיך ואולי אף יפרוש מלימוד הפסנתר-אך, עדיין, ישאר עם חווייה חיובית של הנאה משעורי הפסנתר ולא, חלילה, של סבל.

הערה לסיום: כל תלמיד, ובמיוחד תלמיד שהוא גם ילד או נער מתבגר, יוצא מורווח ביותר מלימודי הפסנתר גם בשל התרומה הרבה להתפתחות המוח: אם בפיתוח האינטליגנציה והחשיבה המופשטת(ולכן גם עוזר לתחום לימודי המתמטיקה), או בשיפור הזכרון, בשיפור הריכוז, בשיפור ההבעה המילולית-שפתית, בפיתוח מיומנויות קשר יד עין ועוד.. וגם כמובן בשיפור המשמעותי של הקואורדינציה ופיתוח המנעד הרגשי . אך, בנוסף לכל אלו, בעצם ההתמדה בלימוד הפסנתר, הילדים של היום גם מקבלים כ"ערך מוסף" אלמנטים החסרים היום, בעידן הסיפוקים המיידיים:
הם מתמודדים עם קשיים (הכל כמובן בהתאם ליכולותיו של כל תלמיד-וזאת על מנת לא ליצור תסכול גדול מדי)ולעיתים מצליחים רק אחרי מספר נסיונות, וכך יוצא שהם חווים מצבים ללא פתרונות "אינסטנט" כי אם מצבים המצריכים עבודה מובנית-וכשההצלחה מגיעה-מגיע עמה גם סיפוק גדול וגאווה(מה שמיידית מעלה את הדימוי העצמי)וההרגשה: "הנה, נתקלתי בבעייה-ניסיתי להתמודד עמה מספר פעמים ולמרות שבהתחלה לא כל כך "הלך לי"-הצלחתי לבסוף".
כיום, בעידן בו ילדים מבלים זמן רב על יד המחשב ומול הטלוויזיה-יש להתמדה בנושא שמפגיש עם קשיים ולהצלחות בסוף הדרך של כל מפגש שכזה ערך רב מאוד.
אהבתם?

כתבות נוספות ממדור מוסיקה

תגובות (לא התפרסמו עדיין תגובות לכתבה זו)

בניית אתרים